שביליסטים

אחד הדברים הקשים ביותר עבורנו, אנשי העולם המערבי, הוא להצליח להשתלב בטבע. הכוונה ב"להשתלב בטבע", היא להרגיש את אותה הנוחות בפעולות קטנות ושגרתיות שאנו מבצעים, כשם שאנו חשים בביתנו.
תמיד הרגשתי שלוקח לי מספר ימים להפיג את תחושת הזרות ביני לבין המרחבים. כנראה שלא פשוט לעבור מעולם של מכוניות דוהרות, פלאפונים צמודים ותשלום חשבונות, לקפה בבוקר על המדורה, רחצה במעיין קר, וקול הנשימה המהדהד באוזניים תוך כדי עלייה קשה.
כשטיילתי במזרח הרחוק, הבנתי שמה שאני מחפש זה "שגרת טיול", אותה מצאתיבדמותם של טרקים ארוכים בהרי ההימלאיה. בישראל מצאתי את אותה השגרה ב"שביל ישראל". שביל ישראל איננו טרק קל, ואינו נופל מטרקים אחרים שעשיתי במזרח הרחוק ולכן, יש להתכונן אליו כראוי. הרעיון לסימון שביל העובר לכל אורכה של מדינת ישראל עלה לפני שנים בראשו של אברהם תמיר, עיתונאי וחובב טבע מושבע. הוא פנה אל אורי דביר, יו"ר הוועדה לשבילי ישראל, ויחד הוציאו את התוכנית לדרך. בתום 15 שנות עבודה, נחנך השביל בפסח 1995 ע"י נשיא המדינה דאז, עזר ויצמן, ז"ל. תחילה נחנכו 850 ק"מ, אך במשך השנים, בעקבות עליית המתיחות בגדה המערבית ובניית כביש 6, נוספו לשביל 90 ק"מ נוספים. כיום עובר השביל לאורך 940 ק"מ, מבית אוסישקין בקיבוץ דן, ועד מעבר הגבול טאבה באילת. שביל ישראל מסומן בסימון אלכסוני בן שלושה צבעים. העליון כתום, האמצעי כחול והתחתון לבן. כאשר הסימון הכתום בולט קדימה, אזי פניכם דרומה, ואם הסימון הלבן בולט, אזי אתם בדרככם צפונה. דרך קלה לפירוש הסימונים היא: כתום - מדבר, לבן - חרמון. זמן הצעידה לאורך המסלול איננו קבוע. ישנם צעירים נמרצים הגאים לספר כי סיימו את המסלול בחודש,אחרים יצעדו להנאתם חודשיים ומעלה, ויש כאלו שיחלקו את המסלול למקטעים ויצעדו בו במשך שנים. ה"משוגעים" האמיתיים לשביל ישראל,יעברו את המסלולעל אופניים.
שביל ישראל מחולק למקטעים מגוונים להפליא, כך שהכול פתוח לרצונכם ולזמנכם, ללא משמעות לגיל או לכושר גופני. הדבר היחיד שנדרש מכל טייל בשביל, הוא אהבה לארץ ולטיול בה. ניתן לטייל בשביל ישראל לאורך כל עונות השנה, אך יש לקחת בחשבון שקשה לטייל בדרום בקיץ ובצפון בחורף. לכן, אם ברצונכם לעבור את כל המסלול באופן רציף, מומלץ לבחור באחת מעונות המעבר. בסתיו עדיף להתחיל מהצפון, על מנת ממזג האוויר הטוב לפני תחילת הגשמים, ובאביב עדיף להתחיל מהדרום, על מנת להיות באזור זה לפני החום הכבד.
לנו, הישראלים, חשובה הנוחות, ולעיתים אנו אורזים ציוד הרבה מעבר לנדרש. אז הנה המלצתי החמה: רשימת הציוד הדרוש לצעידה לאורך "שביל ישראל": תרמיל - חשוב לבחור בתרמיל חזק ונוח לנשיאה. אוהל - האוהל שימושי אך ורק בתקופת החורף. שק שינה - כדאי להסתפק בשק שינה קטן וקל שניתן לכווצו בשק כיווץ.
עזרה ראשונה: אין צורך להגזים בתכולת ערכת העזרה הראשונה. חשוב שהערכה תכיל פלסטרים, חוסם עורקים, תחבושות ופדים, יוד ופולידין, סינטומיצין, וזלין, משחה לשפתיים וכדורים לטיהור מים. עזרה שניה: חוט תפירה ומחט, איזולירבנד, דבק סופר- גלו, שרוכי נעליים, סיכות בטחון, גומיות וסוללות נוספות לפנס (עדיף פנס ראש).
ערכת בישול: אם אתם לוקחים אתכם גזיה, בנזינייה או כהלייה, חשוב לקחת חומר בערה רזרבי, אך לא להגזים, מכיוון שתמיד אפשר להצטייד במהלך המסלול בחומר נוסף. כדאי להצטייד בשני סירים קלים בגדלים שונים, שנכנסים זה לתוך זה. בסיר הפנימי שימו מספר תבלינים, סכו"ם וסקוטצ´. המכסים של הסירים יוכלו לשמש לכם כצלחות.
מפות: כדאי להצטייד במפות לשבוע - שבועיים, וכמו כן מומלץ להצטייד בספר "שביל ישראל" (צבי גילת, בהוצאת "מפה"). את שאר המפות תוכלו לקבל מהמשפחה או מחברים שיבקרו אתכם בנקודות שונות ונגישות בדרך.
אוכל ומים: אולי החשובים ביותר, ובעלי המשקל הרב ביותר, תרתי - משמע. חשוב לתכנן מראש איפה מצטיידים באוכל ובמים. בצפון הארץ ובמרכזה ניתן להצטייד במים באופן יום - יומי. באוכל ניתן להצטייד פעם בשלושה ימים לפחות, וזה מספיק בהחלט. לעומת זאת, באזור הרי אילת המצב שונה, ועליכם להצטייד באוכל לשבוע, ובמים ליומיים לפחות, ומוטב לשקול להצטייד באוכל ומים למשך מלוא תקופת השהייה באזור. תכננו נושא זה היטב, אל תיקחו משקלים מיותרים של אוכל, כגון פחיות שימורים. חשוב לקחת "דיגומים" קטנים לעליות גדולות, כגון פירות יבשים וחטיפים.
 וחשוב מכל: להשאיר נקי. אם יצאתם ולכלכתם - הרסתם, ועדיף שתישארו בבית.  
אתרי אינטרנט שימושיים:
www.israshvil.org www.shvil.org.il
www.cs.technion.ac.il/~litalma/TheShvig/index.html
www.harim.co.il/art/default.asp?ArtType=16