בוקר של פריזבי

דברים שרואים מכן
שחף עין- גדי ואמנון גוטמן
צילום: אמנון גוטמן

פריזבי בנוף טובל בירוק

היינו עשרה חבר´ה, שבסתיו 2001 הקמנו לנו את הקיבוץ הפרטי שלנו בדירה שכורה ב"ספאניש הארלם", שכונת שוליים במנהטן. הראשונים מהחבורה שהגיעו לניו - יורק היינו אנחנו, ארבעה קיבוצניקים מהדרום, חיילים משוחררים, שמטרה אחת בפניהם: להרוויח כמה שיותר כסף. עבדנו בחברת הובלות מברוקלין.

במשך השבוע יצאנו לנסיעות עבודה לאורך חופה המזרחי של ארצות הברית ובסופי שבוע חזרנו לעיר. מעט אחר כך הגיעו שני חברים מקופנהגן, שהיו בדרכם לדרום אמריקה, ולאחר מכן הצטרפו אלינו ארבעה חברים נוספים שהגיעו מהארץ. בסופי השבוע נהגנו לקום בשעות הצהריים ולצאת לקצת זמן איכות בעיר הגדולה, ב"סנטרל פארק", הוא הריאה הירוקה של ניו - יורק, המרוחק כעשר דקות הליכה מהדירה.

שם רבצנו בשמש, וכמנהג המקומיים שיחקנו בפריזבי. הפינה הקבועה שלנו בפארק היתה באזור שנקרא "המדשאה הגדולה": כר דשא ענקי, המוקף בבניינים הגבוהים של מנהטן. הסנטרל פארק, למי שאינו מכיר, הוא הפארק המתוכנן הראשון שנבנה בארצות הברית, השוכן באחד מאזורי הנדל"ן המבוקשים ביותר בעולם -לב מנהטן. הוא נבנה בשנת 1856 ושוכן בין הרחובות 59 ו - 106. בתוך הפארק יש אגם מלאכותי, מדשאות ושבילי הליכה, ובחלקים ממנו השאירו מתכנניו איי סלע חשופים ובולטים, שהם הקרקע המקורית של האי מנהטן כולו.. 

עבור תושבי ניו - יורק הפארק הוא כל מה שפארק ציבורי אמור להיות: מגרש משחקים, חדר כושר, מקום מפגש בטבע, אתר פיקניקים וכו´. בימי הקיץ השהייה בפארק הופכת לחוויה של ממש: בסופי השבוע מתקיימים בו ארועים רבים (פרטיים או בחסות העירייה) ההופכים אותו למוקד משיכה מעניין למשך כל העונה. כך הופך הפארק למגרש רולר-בליידס לחובבים, לתפאורה להצגה של שייקספיר, או לרחבת ריקודים של אפרו - אמריקנים המנסים להתחבר למורשת שמעבר לים ולזמן.

לאחר נפילת מגדלי התאומים בספטמבר הפך הפארק למקום התכנסותה של אומה שהאדמה נשמטה תחת רגליה. אזרחים המומים שהתכנסו ברחבי הפארק הדליקו נרות, הניחו מכתבי פרידה וערכו טקסי זיכרון לקורבנות האסון. חודשי הסתיו בניו - יורק (ספטמבר עד נובמבר) הם החודשים היפים בשנה: חום הקיץ המהביל של חודשי יולי - אוגוסט מפנה את מקומו למזג אויר נפלא ונוח של כ- 20 מעלות צלזיוס, שמיים נקיים מעננים, ורוח קלילה המנשבת בין גורדי השחקים ופורצת הישר לתוך הפארק.

שעון הקיץ מאפשר להנות מהפארק עד שעות אחר הצהריים המאוחרות. קרני האור נשברות בין הבניינים הגבוהים ויוצרות עם עצי הפארק שנמצאים בשלכת, פסיפס מושלם של צבעים בכל גווני הקשת. את התמונה צילמתי באחד מאותם ימים נפלאים של הסתיו הניו - יורקי. התאורה הרכה של שעות הדמדומים צבעה את העצים בצבעי אדום עז, הטמפרטורה היתה נכונה בדיוק, והכל היה מוכן לעוד משחק של פריזבי. באותו רגע בו חברי הציעו לי להצטרף למשחק, ידעתי שאני הולך להשתתף במשחק שונה לחלוטין, משחק של אור, צבע ובני אדם, המשתלבים לכלל יצירה אחת על גבי סרט הצילום.

בצילומים מעין אלה אני מנסה שלא להתערב במתרחש. הקומפוזיציה חשובה ביותר, שכן חלוקת הפריים לשלושה חלקים: גורדי השחקים של מנהטן צבועים בכחול אפור, עצי השלכת באדום, והדשא בירוק, גורמת לצופה לתהות מעבר ל"תפיסה של הרגע". כמו כן, הקפדתי על כך שצלחת הפריזבי "תקפא" בדיוק על רקע השמיים וכך תבלוט עוד יותר, למרות היותה כחולה. בעת הצילום השתמשתי בסרט ברגישות של 200 אסא ובפוקוס אוטומטי. צמצם 5.6 הנותן לתמונה עומק שדה גדול יחסית, ועם זאת מאפשר להבליט את הדמויות המצולמות על רקע הסנטרל פארק.

מדידת האור בוצעה מהמשטח הירוק, דבר שגרם למהירות התריס להיות גבוהה ולהקפיא את הרגע, ובתוך כך לגרום לעצי השלכת להיות בחשיפת חסר קלה ולגורדי השחקים להיות בחשיפת יתר קלה, דבר שהעניק לתמונה עוצמה רבה עוד יותר. הקפאת התמונה בדיוק ברגע השיא - של הרצון לתפוס את הפריזבי - השלימה יחדיו את כל האלמנטים: קומפוזיציה, אור, ותנועהלחיבור שיכול להיווצר אך ורק בצילום.